המחקר השתמש ב"אינדיקטור אקולוגי", שנוצר למדידת קיימות עירונית, המשלב מספר גורמים, כולל יצירת נסיעות, פליטת תנועה בכבישים, מודלים של דפוסי מזג אוויר ואיכות אוויר.

ככל שהערים גדלות, הן יכולות להתרחב בצורה מפוזרת, לכבוש שטחים גדולים או להתפתח בצורה מרוכזת יותר. "לכל מודל יתרונות וחסרונות, כאשר מחקרים מראים כי למורפולוגיה עירונית תפקיד מכריע בפגיעות הערים לשינויי אקלים", נכתב בהודעה לעיתונות על המחקר.

מיושם על אזור אבירו, המחקר מסיק כי תרחישים עם ריכוז עירוני גדול יותר מפחיתים את פליטת התנועה בכבישים.

"התרחיש שהוגדר כ"עיר עצמאית" זוהה כמודל הטוב ביותר לפיתוח עתידי, מכיוון שהוא מקדם מרחקים קצרים יותר ופחות תלות ברכב", מדגיש.

לעומת זאת, "מודל 'עיר התפשטות' הראה את הביצועים הכוללים הגרועים ביותר מבחינת איכות האוויר והחוסן לשינויי אקלים."

המחקר נערך על ידי צוות רב תחומי של חוקרים מהמרכז ללימודי סביבה וימיים והמחלקה לאיכות הסביבה והתכנון באוניברסיטת אווירו.

מטרת העבודה היא "לתמוך בקובעי המדיניות בהגדרת אסטרטגיות המקדמות ערים מאוזנות ובריאות יותר לאוכלוסיות."

צוות המחקר כלל את החוקרים ברונו אוגוסטו, אנה פיליפה אסנסו, ג'ואנה פריירה, מהמרכז ללימודי סביבה וימיים ומהמחלקה לאיכות הסביבה והתכנון (DAO) ב- UA, מרגרידה קואלו, מהמרכז לטכנולוגיה מכנית ואוטומציה, וסנדרה רפאל, מזכ"ל המכון לאיכות הסביבה ופיתוח (IDAD).