השכרה כחלק מהפתרון למשבר הדיור

מה שחסר הוא רצון פוליטי, אומץ לביצוע ומחויבות אמיתית לאלה שחיים, בונים ומשקיעים במדינה הזאת. מה שנדרש עכשיו זה להתאמן. לפתור את מה שנראה לעין, אך שרבים מעדיפים להתעלם ממנו.

שוק הנדל"ן הפורטוגלי חווה רגע של חוסר איזון עצום. מחירי הבתים ממשיכים לעלות בחדות; דמי השכירות צומחים בקצב בלתי בר קיימא והיצע חדש נשאר. כל רבעון מחמיר את המשבר שכבר הותקן. הרישוי אינו עומד בקצב הביקוש, הביורוקרטיה משתקת וזמן הקליטה של הנכסים בשוק קצר יותר ויותר, סימן לכך שיש הרבה יותר ביקוש מהיצע

הצעד הראשון לתגובה רצינית יהיה לדעת את הממד האמיתי של הבעיה. אך פורטוגל עדיין חסרים נתונים מהימנים על צרכי הדיור שלה. אין סקר קפדני, לפי אזור או קהילה, המאפשר לנו לתאר אסטרטגיית התערבות. השלטון המרכזי צריך להתחיל שם: לדרוש מספרים אמיתיים, אובייקטיביים ושקופים מהרשויות המקומיות. כמה משפחות הן חסרות בית? כמה צעירים מחפשים בית ולא יכולים להרשות לעצמם? כמה בתים יש מושפלים, פנויים או מחכים לעבודה קטנה? רק עם מידע זה ניתן יהיה לקבוע סדרי עדיפויות ולבנות עם מטרה.

השכרה היא אחד המפתחות לפיתרון, אך התייחסו אליו כאל קשר לקוי של המגזר. פורטוגל היא, מבחינה היסטורית, מדינה של בעלים. אחוז משקי הבית שבבעלותם בית הוא מהגבוהים באירופה, ועליו רק פולין. זאת בשל עשרות שנים של מדיניות שהרתיעה את השכירות: מיסים גבוהים על דמי שכירות, דמי שכירות שהוקפאו במשך שנים, חוסר הגנה משפטית לבעלי הבית והיתרים עירוניים איטיים ובלתי צפויים

התוצאה היא מה שאנו חווים כיום: מחסור בהיצע, עלייה מתמדת במחירים ושוק השכרה שאינו מגיב לצרכים אמיתיים.

אתה לא צריך לדמיין יותר. יש צורך לפעול. תארו לעצמכם שהמדינה יוצרת תוכנית שאינה דורשת הוצאות ציבוריות, אלא רק חלוקה מחדש אינטליגנטית של נטל המס. תוכנית בה הבעלים השוכרים בתים לתקופות מינימום של חמש שנים נהנים משיעור מס על הכנסות רכוש מופחת ל -8% (במקום 25% הנוכחיים), ופטור מ- IMI בתקופת החוזה. ומה עם אלה ששוכרים את ביתם השני לתקופות של 5 שנים כדי להיות פטורים ממסים מכיוון שהם מחליפים את חובת המדינה לספק דיור לצדדים שלישיים?

באמצעי זה, בעלי הבית ישמרו על הכנסה נטו, הדיירים יראו את דמי השכירות מופחתים בין 25% ל -30% ובמקרים מסוימים אף יותר, והמדינה תפצה על אובדן המס על ידי הגדלת חוזים רשמיים, הפחתת סובסידיות חירום ומאבק בכלכלה השחורה.

באמצעי זה, בעלי הבית ישמרו על הכנסה נטו, הדיירים יראו את דמי השכירות מופחתים בין 25% ל -30%, והמדינה תפצה על אובדן המס על ידי הגדלת חוזים רשמיים, הפחתת סובסידיות חירום ומאבק בכלכלה השחורה.

הוסף לכך משטר פשוט ומהיר לפינוי בגין אי ציות מוכח, שנפתר תוך 30 יום, ואמון הבעלים בשוק יחזור. לצעדים אלה יתווסף גירוי לשיקום עירוני, עם החזר חלקי של מע"מ על עבודות תחזוקה ומודרניזציה של נכסים המיועדים להשכרה.

יחד, צעדים אלה עשויים להחזיר לשוק עשרות אלפי בתים שנעצרים כיום, בלתי חוקיים, מושפלים או פשוט נטושים. ההערכה היא כי השכרה לבדה, מובנית היטב, יכולה לענות על כ -25% מצרכי הדיור הנוכחיים במדינה.

הדבר החשוב ביותר יהיה להבטיח יציבות וחיזוי. תוכנית מסוג זה זקוקה למחויבות פוליטית איתנה בין המפלגות הגדולות, שנחתמה ומכובדת במשך חמש עשרה שנים לפחות. זו הדרך היחידה ליצור ביטחון להשקיע, לבנות ולשכור.

פורטוגל אינה עומדת בפני בועת נדל"ן; היא עומדת בפני משבר נגישות וחזון. בזמן שאנו דנים באבחנות, הבעיה מחמירה לעין. השכרה, אם מטפלים בה ברצינות, יכולה להיות וקטור מכריע להחזרת האיזון לשוק וכבוד למשפחות.

המדינה לא צריכה לדמיין יותר. זה צריך להיעשות. עם פרגמטיזם, אחריות ואומץ. כי מה שעומד על כף המאזניים הוא לא רק בתים. זו הזכות לחיות, ביציבות ותקווה, במדינה שבנינו.