האומץ לפעול כששום דבר אינו בטוח

בלוקי החדשות שמופיעים מדי יום כל כך מדאיגים שאני מרגיש נוסטלגי לזמנים אחרים, כאשר למרות הכל ידענו באיזה צד של העולם אנחנו ומי בצד השני של החומה. נולדתי בגרמניה, ואני עדיין זוכר את תרגילי ההגנה האזרחית שהדמו התקפות גרעיניות במהלך המלחמה הקרה. היום, התרחיש שונה. ממשל בצד השני של האוקיינוס האטלנטי כופה את רצונו מעל שאר העולם, ואילו במזרח מתחילות מלחמות בשטח אירופה ומכינות הרחבות חדשות מעבר לגבולותיו שלו. כל זאת כדי לומר שלדעתי העשור הבא לא יהיה למי שמחכה לרגע הנכון, אלא למי שמקבל להחליט עם מידע לא מושלם, לבנות בזמן שהתרחיש עדיין לא יציב ומבין שלמידה מהירה שווה יותר מאשר לעשות את זה נכון בפעם הראשונה, אבל מאוחר מדי.

אנו חיים ברגע בו הכל משתנה בו זמנית. טכנולוגיה, כלכלה, שרשראות ערך, אנרגיה, מודלים עבודה ואיזון גיאופוליטי. מול זה, התגובה הנפוצה ביותר היא לדחות החלטות, להרוויח זמן ולחכות שההקשר יהיה צפוי יותר. אבל היציבות הזו פשוט לא תגיע. התיעוש מחדש של אירופה, האצת הבינה המלאכותית, מעבר האנרגיה וארגון מחדש של הכלכלה העולמית כבר מתרחשים, במקביל ובקצב שאינו מאט למי שמעדיף להתבונן מרחוק. תנועה זו יוצרת סיכונים, ללא ספק, אך היא גם יוצרת הזדמנויות נדירות. הזדמנויות שמתעוררות רק כאשר הכללים עדיין נכתבים, וכאשר אלה המתקדמים הראשונים לומדים מהר יותר, ולעתים קרובות עוזרים להגדיר את התרחיש שיתממש.

פורטוגל, לדעתי, לא מצליחה רע. יש לנו כישרון, יציבות חברתית ומוסדית ודור של יזמים ומנהלים שמוכן יותר ויותר. מה שעדיין חסר הוא מערכת פשוטה יותר, צפויה יותר ומהירה יותר, שאינה מענישה את מי שמשקיע, את אלה שצומחים ואת אלה שמנסים להשיג קנה מידה ופרודוקטיביות. יש חוסר אומץ לרפורמה במה שצריך לתקן ויש עודף של התקשרות לאזורי נוחות ואידיאולוגיות של העבר שבסופו של דבר מגבילים את עתידם של הדורות החדשים. אבל יש אמת שאינה תלויה ברפורמות או במדיניות ציבורית. עמידה בשקט אינה מגנה על אף אחד. בעולם שעובר שינוי מהיר, זהירות מוגזמת אינה שם נרדף לביטחון. הארגונים שמשתבשים בצורה הטובה ביותר הם לא אלה שמפיקים את הדוחות המתוחכמים ביותר, אלא אלה שבודקים מוקדם יותר, מתקנים מהר יותר ולומדים ברציפות. הם עושים יותר טעויות, לוקחים סיכונים, אין להם את כל התשובות, אבל הם בונים יתרונות שאינם ניתנים לשכפול על ידי מי שמגיע מאוחר

אני לא מאמין ששנת 2026 תהיה שנה קלה. אין שום סיבה לעשות את זה רומנטי. אבל בשבילי זו תהיה שנה של פעולה, השקעה, טרנספורמציה פנימית והחלטות אסטרטגיות שכבר אי אפשר לדחות, כי אלה ההחלטות שמבטיחות עתיד לאנשים שעובדים איתי ועבורי. העתיד לא קורה לבד. זה לא בא אלינו במקרה או באינרציה. העתיד הוא התוצאה המצטברת של ההחלטות שאנו מקבלים או נמנעים מהם מדי יום. פורטוגל יכולה וצריכה להיות שאפתנית יותר. המתנה מעולם לא הייתה אסטרטגיית צמיחה טובה. משחק, למידה והתאמה הם. וזה בדיוק מה שהפעם מבקש מאיתנו.