העולם סביבנו משתנה במהירות. הצמיחה מאטה, השכר נמצא תחת לחץ, אי השוויון גדל ומשבר האקלים מעמיק. האמון במוסדות נחלש, ובריאות הנפש היא כיום דאגה אוניברסלית. מול הנוף הזה, רבים מרגישים המומים או תקועים במצב הישרדות. אבל הרגע הזה מאתגר מכיוון שהוא יכול להיות הזדמנות נדירה למי שמוכן להוביל בבהירות, אומץ ומטרה.

כמי שעבד בתחומים שונים, החל מפיזיותרפיה וכלכלה ומשפטים, הגעתי להאמין עמוקות שמנהיגות היא כבר לא לקבל את כל התשובות. זה עניין של לשאול את השאלות הנכונות. מדובר בשמירה על שורשים בערכים תוך הסתגלות לשינוי. וזה קשור לראות אפשרויות שבהן אחרים רואים רק מכשולים.

כיום, מנהיגות חייבת להתחיל באתיקה. בתקופה שבה אמון הציבור שברירי, מנהיגים חייבים להוביל דוגמה לא רק במומחיות אלא באמפתיה, שקיפות ויושרה. אנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו מנהיגות מנותקת מהמציאות של אנשים או מההשלכות של החלטותיה שלה. מה שאנחנו צריכים זה מנהיגים שמתיישרים את דבריהם למעשים ומשתמשים בהשפעתם כדי לבנות תרבויות של אחריות וכבוד.

אנחנו צריכים גם חשיבה שונה בכל הנוגע לשינוי. שיבוש כבר לא נדיר; זה הנורמה החדשה. מנהיגים שמתנגדים לזה יישארו מאחור. אבל מי שיכול לנסח מחדש את השיבוש כניצוץ לחדשנות יכול לפתוח הזדמנויות חדשות לחלוטין. הארגונים העמידים ביותר אינם אלה שנמנעים מסיכון; הם אלה שמנהלים אותו בחוכמה ומשתמשים בו כדי להתפתח, להתנסות ולצמוח.

המטרה, יותר מתמיד, הפכה לבסיס למנהיגות משמעותית. זה מה שמנחה החלטות בעולם הנע במהירות. המטרה נותנת כיוון כאשר כל השאר מרגיש לא יציב. בשילוב עם תרבות ארגונית חזקה, הוא הופך לדבק שמחזיק צוותים יחד ומושך כישרונות. במיוחד עבור הדורות הצעירים, המטרה כבר אינה אופציונלית; זו ציפייה מרכזית.

הטכנולוגיה, כמובן, מעצבת מחדש כל היבט בחיינו. אבל יש להשתמש בו בכוונה. בינה מלאכותית, למשל, יש פוטנציאל עצום, אך היא גם מעוררת חששות אמיתיים. מחקרים מראים שאנשים משתמשים ב- AI בעבודה יותר מתמיד, אך רבים עדיין לא סומכים עליו לחלוטין. זה אומר לנו משהו חשוב: איננו יכולים להתייחס לטכנולוגיה כפתרון. עלינו להתחשב כיצד הוא מפותח, מיושם ונשלט. מנהיגות כיום פירושה להבטיח שחדשנות משרת אנשים, לא להיפך.

יחד עם זאת, אף אחד לא יכול להוביל ביעילות בבידוד. האתגרים העומדים בפנינו, אקלים, בריאות, אי שוויון ושינויים טכנולוגיים, גדולים מכדי שכל חברה, תעשייה או מדינה אחת יוכלו לפתור לבד. זו הסיבה שמנהיגים חייבים ללמוד לחשוב במונחים של שיתוף פעולה, חיבור ואחריות משותפת. בניית גשרים בין מגזרים וגבולות אינה רק אסטרטגית, היא חיונית.

לבסוף, מנהיגות כיום דורשת את היכולת להסתכל קדימה הן בריאליזם והן בדמיון. אנחנו כבר לא יכולים לסמוך על חשיבה לטווח קצר. תכנון לעתיד פירושו הכנה לתוצאות מרובות, הקשבה לנקודות מבט מגוונות וטיפוח סקרנות ככוח ליבה. המשמעות היא השקעה בחינוך לא רק במיומנויות טכניות, אלא באתיקה, קיימות וחשיבה ביקורתית. וזה אומר לחזק את המוסדות המסייעים לעגן דיאלוג ציבורי מודע.

רגע זה בהיסטוריה מורכב ללא ספק. אבל זה לא זמן לניהול פסיבי. זה הזמן למנהיגות נועזת ומתחשבת שמעזה להטיל ספק, להתחבר וליצור. במובנים רבים, אי הוודאות העומדת בפנינו כיום אינה איום; היא הזמנה. הזמנה להגדיר מחדש את המשמעות של מנהיגות, ולהראות שגם בזמנים מאתגרים אפשר להוביל עם מטרה, ולעצב עתיד ששווה להאמין בו

.