החלטת הממשלה להתקדם עם אסטרטגיה לאומית חדשה למשאבים גיאולוגיים עד שנת 2035 מגיעה בזמן רלוונטי במיוחד, לא רק בגלל ההקשר הבינלאומי, אלא גם בשל ההיסטוריה הלאומית של הזדמנויות שנדחו.

פורטוגל לא מתחילה מאפס. יש לה מסורת בפעילות כרייה ויש לה משאבים חשובים. הבעיה מעולם לא הייתה היעדר פוטנציאל, אלא היעדר חזון ברור ועקבי המאפשר לנו להפוך פוטנציאל זה לערך כלכלי אמיתי. האסטרטגיה הקודמת נותרה בלתי מבוצעת, וזה אומר הרבה על הקושי שהיה למדינה ליישר אינטרסים, מדיניות והחלטות בתחום זה

.

היום ההקשר שונה. הלחץ העולמי על חומרי הגלם הולך וגובר, מונע על ידי מעבר האנרגיה, הדיגיטליזציה והתיעוש מחדש של אירופה. משאבים הנחשבים קריטיים הפכו למרכזיים בתחרותיות הכלכלית והאוטונומיה האסטרטגית של מדינות. וזה מעמיד את פורטוגל בעמדה שהיא לא יכולה להתעלם ממנה.

האסטרטגיה החדשה מתעוררת דווקא בהקשר זה. לא מדובר רק בניצול משאבים, אלא בשילוב פורטוגל בשרשרת ערך רחבה יותר, שבה יעילות, קיימות וחוסן הם גורמי מפתח. הערכת משאבים פנימיים אינה עוד אופציה והפכה לכרח אסטרטגי

.

אבל יש נקודה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה. פיתוח מגזר זה מביא בהכרח אתגרים חברתיים וסביבתיים. ניצול משאבי מינרלים מייצר מתחים, במיוחד מבחינת השימוש בקרקע, שימור הסביבה ואיכות החיים של האוכלוסיות. וללא קבלה חברתית, כל אסטרטגיה תידון מלכתחילה

.

זה המקום שבו פורטוגל תצטרך להצליח יותר מאשר בעבר. זה לא מספיק להגדיר אסטרטגיה על הנייר. זה יהיה חיוני להבטיח שקיפות, דיאלוג עם קהילות ואיזון אמיתי בין פיתוח כלכלי לקיימות. הכלכלה המעגלית, יעילות המשאבים והחדשנות הטכנולוגית יצטרכו להיות חלק מהפתרון, לא רק מושגים תיאורטיים.

היבט רלוונטי נוסף הוא הצורך בתיאום מוסדי. הקמת סוכנות חדשה המוקדשת לגיאולוגיה ואנרגיה יכולה להיות צעד חשוב, כל עוד היא יכולה להביא קוהרנטיות ויעילות לתהליך. מעורבותם של גופים ציבוריים, עמותות מגזריות וסוכנים מקומיים תהיה מכרעת כדי להבטיח שהאסטרטגיה לא תישאר ללא ביצוע.

בעיקרון, האתגר פשוט להגדרה אך תובעני להשגה. לפורטוגל יש משאבים, יש לה ידע והיום יש לה הקשר בינלאומי שמעריך בדיוק את מה שיש לה. מה שחסר הוא להפוך את השילוב הזה לחזון קונקרטי וניתן לביצוע.

כי יותר מאשר שיש משאבים, מה שחשוב באמת הוא לדעת להשתמש בהם.