פברואר באלגרבה מייצר רגעים כאלה: מים דוממים עד כדי כך שהם מכפילים את השמים, ומוחקים את הקו בין פני השטח לאוויר. זה יכול להיות מבלבל בהתחלה; העין מחפשת משהו מוצק לעגן עליו.

תמונות אלה פועלות אחרת מגלויות קיץ. אין נקודת מוקד ברורה, אין קו חוף דרמטי או אור זהוב. רק אפור, שקט וחלל. מה שמישהו רואה בו תלוי במידה רבה במה שהם מביאים אליו. יש כאלה שמוצאים את זה מרגיע. אחרים מוצאים את זה שטוח או מדכא.

לשקט יש את האפקט הזה. מבלי שרעש חזותי מתחרה על תשומת הלב, המוח עובד קשה יותר לפרש את מה שיש שם. סירה מושהית. מזג אוויר רחוק. התחושה ששום דבר לא קורה, שיכול להרגיש שליו או לא נוח בהתאם ליום.

אזורי החוף הרדודים של אלגרבה, במיוחד סביב ריה פורמוסה וחלקים ממערכת הלגונה, מייצרים תנאים אלה באופן קבוע בחורף. שמיים רחבים, כיסוי עננים נמוך ומים מוגנים יוצרים את אפקט המראה. זה נמשך שעה, לפעמים פחות, לפני שהרוח או הגאות שוברים אותו.

זה לא האלגרבה שמופיע בקמפיינים תיירותיים. אבל זה חלק מהחיים כאן כל השנה, גרסת הנוף שמבקשת פחות מהצופה ופשוט יושבת בשקט לזמן מה.