בין משבר האקלים לבגרות כלכלית

איננו עומדים בפני מעגל של אופוריה, וגם לא תרחיש של נסיגה הגנתית. אנו נמצאים בשלב שבו הכלכלה, הנדל"ן, האנרגיה וההון המוסדי מתחילים להתיישר מבחינה מבנית. ההקשר הבינלאומי נותר תובעני, עם צמיחה עולמית מתונה, מתחים גיאופוליטיים מתמשכים ושרשראות אספקה מוגדרות מחדש. ובפנים, אנו עומדים כעת בפני מבחן נוסף ליכולת הקולקטיבית שלנו: הסערות הקשות האחרונות שפקדו את המדינה והרסו את אחד האזורים היצרניים ביותר בשטח הלאומי. להרס תשתיות, יחידות ייצור ושטחים חקלאיים תהיה השפעה כלכלית רלוונטית ותדרוש מאמץ כספי משמעותי מתקציב המדינה בשנים הקרובות. שחזור לא יהיה מיידי, וגם לא זול. זה יהיה תהליך חוסן ממושך.

ובכל זאת, דווקא כאן הבגרות מתגלה. פורטוגל נכנסת למחזור קשה זה עם בסיס מקרו כלכלי חזק יותר מאשר במשברים קודמים. צמיחה כלכלית עקבית, אינפלציה מיוצבת, אבטלה נמוכה מבחינה היסטורית וחוב ציבורי במסלול כלפי מטה יוצרים מקום לפעולה. שדרוגי הדירוג הריבוניים ההדרגתיים והאיחוד הפיסקלי של השנים האחרונות לא היו תרגילים חשבונאיים בלבד; הם היו בניית אמינות. ואמינות זו היא כיום נכס מכריע להתמודד עם זעזועים בלתי צפויים כאלה. מעולם לא היינו מוכנים כלכלית כל כך לספוג אתגר במימד זה, אפילו בידיעה שהשנים הקרובות ידרשו משמעת, סדר עדיפויות וחזון אסטרטגי ביישום משאבי הציבור

אבל נקודת המפנה האמיתית היא לא רק בתגובה הצירותית לקטסטרופה. היא טמונה בטרנספורמציה המבנית של הרציונל הכלכלי והנדל"ן במדינה. במשך עשרות שנים, הנדל"ן נתפס כתוצאה של צמיחה. כיום, זה הפך לתנאי לצמיחה זו. ללא דיור בר השגה, אין ניידות עבודה. ללא משרדים איכותיים, אין שימור כישרונות. ללא לוגיסטיקה יעילה, אין תחרותיות תעשייתית. ובאופן ברור יותר ויותר, ללא תשתית עמידה, אין המשכיות יצרנית לנוכח אירועי מזג אוויר קיצוניים. השטח הפך לתשתית כלכלית, וחוסן הפך לחלק בלתי נפרד מערכו.

לפורטוגל יש כאן יתרון אסטרטגי שאסור לזלזל בו. השילוב הגבוה של אנרגיות מתחדשות, במיוחד שמש ורוח, מציב את המדינה ברמה תחרותית רלוונטית בהקשר האירופי. בתקופה בה זמינות האנרגיה היא קריטריון מכריע במיקום ההשקעה האינטנסיבית, משתנה זה צובר משקל מבני. אנרגיה היא כבר לא רק עלות תפעול והפכה לגורם מכריע בהחלטה להשקיע בנדל"ן ובתעשייה. יחד עם זאת, הצורך בשיקום לאחר סערות מחזק את הדחיפות לתשתיות חזקות יותר, רשתות חכמות יותר ותכנון קרקע עמיד יותר. השקעה בהתאוששות לא יכולה להיות רק החלפה של מה שהיה קיים. זה צריך להיות כדי לבנות בחזרה טוב יותר.

יחד עם זאת, אנו עומדים בפני האתגר המבני של הדיור. הביקוש נותר עמיד, אך ההיצע נותר מוגבל. בנייה חדשה מתחת לצרכים אמיתיים, עלויות גבוהות ורישוי איטי יוצרים חוסר איזון המשפיע על התחרותיות הכלכלית ועל הלכידות החברתית. אם אנו רוצים למשוך כישרונות, לתקן אוכלוסייה ולקיים צמיחה, עלינו לפתור את המשתנה הזה. התיעוש של הבנייה, הפישוט הניהולי ואיחוד החכירה המוסדית יכולים לייצג שינוי מבני אמיתי, במיוחד אם נשלב קריטריונים ליעילות אנרגטית וחוסן אקלים בפרויקטים חדשים

אנו עומדים אפוא בפני צומת דרכים המשלבת אתגר והזדמנות. הסערות האחרונות מזכירות לנו שסיכון אקלים אינו עוד תחזית עתידית; זו מציאות נוכחית. אבל הם גם מדגימים כי מוכנות מוסדית, משמעת תקציבית ותקינות המערכת הפיננסית עושים את ההבדל. אנו יכולים להמשיך לצמוח בהדרגה, להגיב לאירועים, או שנוכל לנקוט מיצוב אסטרטגי ברור כמדינה עמידה ותחרותית באנרגיה המוכנה טריטוריאלית לאתגרי האקלים של העשורים

בקריאה שלי, העתיד יוגדר על ידי מי שיודע לשלב שלושה ממדים: הון, אנרגיה וחוסן. נדל"ן הוא כבר לא רק נכס פיננסי והפך למכשיר אסטרטגי לשיקום, הסתגלות וצמיחה בת קיימא. בעולם שגדל פחות, מתחרה יותר ומתמודד עם זעזועי אקלים חוזרים ונשנים, מי שיישר טריטוריה, קיימות ואמינות פיננסית מבטיח יתרון מבני. ולמרות הקשיחות של הרגע הנוכחי, אני מאמין שפורטוגל מעולם לא הייתה מוכנה כל כך להתמודד עם האתגר לטווח הארוך הזה באחריות ו