"יש להתייחס לדיור כאל עדיפות לאומית, וזה לא כך", מציינת הסוציולוגית סנדרה מארקס פריירה, חוקרת ב- Dinâmia'cet-iscte, מרכז למחקרים סוציו- אקונומיים וטריטוריאליים.

"זה לא אומר שאין מאמץ, אבל למדיניות הדיור עדיין אין את המרכזיות שהיא הייתה צריכה בהתחשב בחומרת המצב", היא מסבירה וציינה כי העובדה שאין לה עוד משרד אוטונומי היא "אינדיקטור חשוב להיחלשות, שהחלה בממשלה הקודמת וחוזרת על עצמה הפעם".

בהתחשב בכך, המומחה אינו מאמין "המצב ישתפר" וחוזה כי בניית דיור לא תקני תימשך.

"זה דחוף ליצור תוכנית חירום לאומית לדיור", טוענת איזבל סנטנה, שפרשה לפני שבעה חודשים לאחר 40 שנה שעבדה במו עצת העיר ליסבון, מחציתה כראש אגף ניהול הדיור העירוני.

"ההתפשטות ההולכת וגוברת של צריפים ומבנים רעועים לא תיפסק. אם לא נפעל אחרת, יהיה לנו את הדיור 'הבלתי חוקי' שהיה לנו בשנות השמונים והתשעים", היא צופה ודוגלת ב"בנייה רחבת היקף" ו"תיאום בין הממשל המרכזי לשלטון מקומי".

מחברת שותפה של אסטרטגיית הדיור המקומית של ליסבון, איזבל סנטנה, מאמינה כי "העיריות ממלאות את תפקידן", אך הצעדים שהם נוקטים "בסופו של דבר הם תיקונים מהירים, מכיוון שהיקף הצרכים והיקף הצרכים כה גדולים".

עם תואר בעבודה סוציאלית, היא עקבה אחר פעולות תוכנית השיכון המיוחדת (PER), שבשנת 1993 הוציאה תושבים משכונות עוני באזורי המטרופולין של ליסבון ופורטו. היא מציינת כי באותה תקופה הייתה "מודעות פוליטית לחוסר ביטחון בדיור", הקשורה קשר הדוק למאבק בעוני

.

"נכון לעכשיו, תנאים רעועים נפוצים הרבה יותר", היא משווה.

"אנחנו לא מדברים רק על הנזקקים ובעלי הכנסה נמוכה. בין אלה שמפונים כרגע לא רק משפחות המתגוררות בצריפים ובבניינים רעועים; אנחנו מדברים על קשישים, הסובלים מבריונות נדל"ן בגלל דיור מקומי. אנחנו מדברים על בוגרים צעירים, בעלי תואר שני ודוקטורט, שאין להם גישה לדיור בליסבון ללא תמיכה הורית", היא מסבירה.

"צריכה להיות תוכנית קבועה", טוענת סנדרה מארקס פריירה, שעבדה על מדיניות הדיור הציבורי.

טעויות חו

זרות איזבל סנטנה מציינת כי "איננו יכולים לחזור על חלק מהטעויות שהתרחשו ב- PER", כלומר "אותה בנייה מסיבית, איכות הבנייה הירודה, היעדר השתתפות הציבור בתהליכים, במיוחד במקרה של דיור מחדש."

עבור הטכנאי, "חלקים מסוימים בעיר שופרו, אך היו מצבים של הפרדה סוציו-מרחבית רבה."

לאיזבל סנטנה אין ספק לגבי מצבים כמו ההריסות האחרונות בשכונת טלודה מיליאר בלורס: "איפה האנשים האלה? אנשים חיים באוויר הפתוח, אנשים מכינים מדורות, וזה לא מקובל; התנאים האלה לא מכובדים".

בתורו, סנדרה מארקס פריירה נזכרת כי "צריפים תמיד היו ההיבט הגלוי ביותר של חוסר ביטחון בדיור", אך ישנם סימנים רבים אחרים למשבר, כמו "צפיפות ומיטות המושכרות במחירים מופקעים", שלפניהם "הממשלה שותקת לחלוטין".